¹ רבינו דן בהאי ענינא דכח אחר מעורב בו אי הוי קולא או חומרא, וביסוד הדברים יעוי׳ בתוס׳ לעיל ב,א ד״ה ולא שכת׳ וז״ל ׳והא דאמרינן לקמן (דף ג: ודף ו.) גבי אבנו וסכינו מאי שנא אש דכח אחר מעורב בו ואין הולך לדעתו ה״ק מאי שנא אש שאע״פ שכח אחר מעורב בו ראוי להתחייב בו משום שהוא ממונך ושמירתו כו׳, ומבואר דאי״ז חומרא, ועי׳ ברשב״א שחילק במה איירי וז״ל ׳לעולם דאפקרינהו ולא דמו לבור דמה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו. כבר כתבתי למעלה (ג,ב ד״ה מ״ש) דמדה זו של כח אחר מעורב בו פעם נקט לה להקל ופעם להחמיר וכלהו איתנהו לפי מקומן, שכשאתה בא לחייב על אבנו וסכינו שהניחן בראש גגו אתה דן ממנו להחמיר, כלומר הנחתו בראש גגו כהבערת אש שאף הן מצויין להזיק ברוח מצויה כאש, אבל כשאתה בא לעשיתן כבורו ולאחר שנפלו אנו מקשים שאין דומין לבור, לפי שהבור כולו נעשה מכחו לבד בלי שנתערב בעשייתו כח אחר, משא״כ באבנו וסכינו שנפלו מן הגג שלא נעשין בור מכחו לבד אלא עם כח אחר ובבור כזה לא מצינו שחייבה התורה׳. ועי׳ במאירי למתני׳, ובחי׳ ר״ש היימן ס״א וקה״י ס״ד. וע״ע ברש״י ג,ב ד״ה דכח, ובתוס׳ ה,ב ד״ה כי שדית משכ״ב.

² היינו ד׳ התוס׳ לעיל ב,א ד״ה ולא זה וזה שפי׳ כן וכ״ה ברשב״א שם.

³ מדברי רבינו לכאו׳ נראה דסברת כח אחר הוי חומרא, אמנם יעוי׳ בתוס׳ ב״ק ב,א ד״ה ולא זה דפליג וביאר באופ״א הפירכא יעו״ש, ועי׳ בזה ברא״ש ס״א ובחי׳ תלמיד הרשב״א והרא״ש, ועי׳ בביאור הגר״א סתי״א סק״ג, וע״ע בחי׳ הגרי״ז הל׳ נזק״מ, ובאבי עזרי בפ״א מנזק״מ ה״ח משכ״ב.

⁴ רבינו הוכיח דבריו מדחשיב לה לאסו״מ כתולדה דאש דדמי בהא דכח אחר מעורב בו, ובכולהו אבות דאמרי׳ דדמי אמרי׳ חומרא דדמי לה, וה״נ באש מסתבר דנקט חומרא דדמי לה.

⁵ רבינו הסיק דכח אחר הוי חומרא, וביאר כן באופנים שונים שאירע בו ההיזק, דבדרך נפילה כיון דהו״ל לאסו״ד דיפול ברוח מצויה מיחייב עלה, והוסיף רבינו סברא דהא יסוד המחייב באסו״מ הוא משום דהוי תולדה דאש והיינו דאית ליה התכונה של האב אש והוא מזיק ביסודו ע״י רוח, וע״ע בזה ברשב״א ובתור״פ ובשיטמ״ק, ודו״ק.

⁶ מבואר מד׳ רבינו דאסו״מ בהדי דאזלי מחייבינן ליה מטעם אש בין לר״י דאשו משום חיציו ובין לר״ל דאשו משום ממונו, ועי׳ מה דביאר להלן. וכן איתא להדיא ברא״ה לקמן נו,א וז״ל ׳ומסתברא נמי דאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו דחשבינן להו תולדה דאש ליכא למחשבינהו חציו אלא ממונו ובנפל גדר שלא מחמת דליקה דשורו הוא דלא טפה באנפיה׳, דמבואר דהוי כה״ג תולדה דאש. אמנם יעוי׳ בחי׳ ר״ח הלוי הל׳ שכנים פי״א ה״א שכת׳ דהיינו דוקא אש של ממונו ולא חיציו. וע״ע בכ׳ הגר״ח סרפ״ב ושפ״ז.

⁷ הכא חידש רבינו דלר״ל לקמן דאשו משום ממונו יסוד חיובו הוא משום דחידשה תורה דאש נמי מיקרי ממון המזיק, והכא דימה לשולח בידים את שורו להזיק, ויעוי׳ לקמן כג,א בדברי רבינו דדימה חיובו לר״ל ביסודו לבור, ועיקרו דחייב משום ממון המזיק, אף דנקט הדיא דל״ב שיהא ממונו, יעו״ש.

⁸ מבואר מדברי רבינו דבהדי דאזלי מה דמחייבינן ליה הוי למ״ד אשו משום חיציו משום אש, ואף למ״ד משום ממונו כיון דמצוי להוליכו הו״ל לאסו״ד כאילו שלח שורו להזיק, ועי׳ בזה בחי׳ רבינו חיים הלוי בהל׳ שכנים פי״א ה״ד משכ״ב. מ״מ הסיק רבינו דמה״ט הוי חומרא כיון דכח אחר הוי סברא לחייבו כיסוד חיוב אש.

⁹ בכתה״י ליתא, אבל נראה דבעי למיגרס הכא.

¹⁰ כוונת רבינו היא לומר דאי איירי בתר דנייח, הוי תקלה כבור כיון דהאבן מזיקה כבור, אבל מאידך איכא חילוק דבור עשה האדם לבדו, ואילו ההיזק מהאבן נעשה רק בסיוע הרוח ולא ע״י האדם לבדו, ודו״ק.

¹¹ רבינו נתכוין לבאר מהו היוכיח דעבדינן לה מאש, והיינו, דאף דדמי לבור, מ״מ חלוק בור דהתקלה נעשית ע״י האדם לבדו, משא״כ אסו״מ התקלה נעשית בסיוע הרוח, ועלה מייתי אש תוכיח דמחייבינן לאדם אפילו אם עשה עצם המזיק בסיוע הרוח, כההיא דליבה ולבתה הרוח, ועלה מסיק דלא שמי לבהדי דאזלי דהכא שאני מסתם אש דיצרה האדם לבדו, והכא עצם התקלה נוצרה בשיתוף הרוח, ולהכי דמיא לבתר דנייח דההיזק נעשה רק ע״י האדם. ויעוי׳ בקו׳ גרמא וגרמי דרבינו פי׳ גדר החיוב בליבה ולבתה הרוח ודו״ק.
ויעוי׳ בתוס׳ לקמן ה,ב ד״ה כי שדית שכת׳ כעי״ז וז״ל ׳כי שדית - וא״ת והיכי אתי אש מבור וחד מאינך מה לאינך שכן אין כח אחר מעורב בו תאמר באש דכח אחר מעורב בו דהוי קולא מדפריך בסמוך גבי אבנו וסכינו ומשאו מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו וי״ל דבור שנעשה בלא כח אחר חמור מאבנו וסכינו שלא הזיקו בהליכתן אלא לבתר דנייחי ולא נעשו בור אלא ע״י כח אחר אבל אש שהולך ומזיק בהליכתו ע״י כח אחר חמור מבור שאין הולך ומזיק אלא במקומו והא דקאמר בסמוך אש תוכיח שכן כח אחר מעורב בו וחייב ה״פ אע״ג דכח אחר מעורב בו וחשיבי ליה כאילו בעצמו עושה את הכל וחייב משום חיציו ה״נ אע״ג דכח אחר מעורב בו חשובים כאילו בעצמו עושה את הבור הזה בלא כח אחר אי נמי היינו דפריך מה לאש שכן כח אחר מעורב בו דידיה חמור יותר שע״י זה הולך ומזיק למרחוק מה שאין כן באבנו וסכינו ומשאו׳, ודו״ק.